linkedin    

 

 

 

סולסטיס אהובתי - פרק א'

"סולסטיס אהובתי" - טלנובלה (לכאורה) שהתרחשה על סיפון אניית הקרוזים האמריקאית ״סולסטיס״, שם שפירושו ״יום השיוויון השמיימי״, יום מיוחד שחל למעשה פעמיים בכל שנה...כאשר היום והלילה שווים...

פרקים אלה נכתבו במהלך שלושה חודשים, מידי יום ראשון בבוקר, זמן החילופין בין ירידתם מהספינה של אנשי הקרוז השבועי הקודם לבין עלייתם של אנשי הקרוז החדש.

בשעה 12:30 תרגול של עמדות הצוות בשעת חירום, יחד עם אורחי הקרוז שתחת אחריותנו בזמן מצוקה.

 

בשעה 13:30 אנו אמורים להתייצב בספא, כדי להציג לאורחים החדשים את מרכולתנו, בניסיון לגייס מטופלים ראשונים חדשים לשבוע הקרוב. 

הרמת העוגן בשעה 16:00 בדיוק ולאחריה יציאה  מרהיבה בשייט איטי ומרגש מהנמל לאוקיאנוס. 


נמל הבית שלנו הוא פורט לודרדייל שבפלורידה (לא רחוק ממיאמי) והכתיבה נערכה על גבי סיפונה של הסולסטיס על ידי אפי כפיר, מטפל מומחה לרפואה סינית ממוצא ישראלי-אמריקאי. כפיר הוא הישראלי היחיד שהוזמן לעבוד על סיפון אניות הקרוז האמריקאיות...ואולי למקרא הבאות הוא יהיה גם האחרון...


הקדמה לפרק א' -

 

...ג' איש הביטחון הישראלי פעל בתקיפות וביעילות, והציע ברישמיות לאיש הצוות הפרואני החביב,  אחד מיני רבים, שעובד באחד הבארים שבספינה כברמן, לעבור בדיקת ינשוף לגילוי אחוז האלכוהול בדם. הערכה הרשמית של הינשוף הוכנה מול עיניי כבר קודם, והפרואני לא ניסה אפילו לסרב, ונשף לפיה. הכמות המותרת היא 0.08% אלכוהול בדם. הבחור נשף 0.193% שפירושם 6-7 בירות לפחות וברצף. הוא כלל לא סרב לחתום על כך שהוא נשף את מה שרשום על הצג שגם הוצג לשני קצינים, וגם הם חתמו. וכך נחתם גזר הדין, והבחור מצא כנראה כבר באותו היום את דרכו הביתה בחזרה לפרו. ליבי נכמר עליו, אבל ג' לא מצמץ אפילו לשנייה אחת. חשבתי לעצמי שאם אנה, מנהלת הספא הקרואטית היפה והקשוחה, תממש את איומיה התכופים כלפיי אזי באותה הקלות חסרת החמלה אוכל גם אני להיות מפוטר לאלתר. מחשבה מצמררת, מלחיצה ובהחלט מרתיעה.... במיוחד אחרי כל מה שויתרתי עליו כדי להיות ולהצליח כאן...

....יש כאן שתי מערכות מקבילות באוניה. האחת של האורחים והשנייה של אנשי הצוות ונותני השירות. זו של האורחים, מפוארת, מרחיבת לב, נוצצת ומבריקה. במקביל, מתקיימת מערכת שלמה של מעברים שאותם אני מכנה "מחילות", צנועות ופרקטיות, לטובת אנשי הצוות. הן כוללות לדוגמא מעליות שירות קטנות יותר. אנחנו כאנשי צוות, אמורים להיות במערכות שלנו ולהשתמש בהן בלבד כדי לצמצם מגע עם האורחים. אך בגלל התפקיד שלי ודרגתי הימית כקצין רפואה נעתי ופעלתי רוב הזמן על קו התפר שבין שתי מערכות הקיום המקבילות האלה...

ועכשיו...סוף סוף...


פרק א׳

 

ישראלי-אמריקאי, רפואה סינית ואנשי ספינת קרוז אמריקאית נפגשו באיים הקריביים, מי שרד?

 

זה רק מתחיל כמו בדיחה...


יום ראשון 0830 או כמו שהאמריקאים נוהגים לרשום 08:30. בין הזמנים. הקרוז האחרון הסתיים היום ומיד מתחיל שבוע של קרוז חדש. 20,000 מזוודות יורדות ו-20,000 עולות לאוניה. 2,500 אורחים יורדים אחרי שבוע של הפלגת תענוגות וכמספר הזה עולים.

Solstice midship

הסולסטיס, אזור אמצע האוניה (מידשיפ) מבט מהקומה ה-14 כלפי מטה

 

אני אוהב את זמן הביניים הזה בשבוע. מין שקט דרוך משתרר ברחבי סולסטיס, הסיפונים ההומים בדרך כלל והספא - ריקים מאדם, אני יכול קצת לשחרר את ההופעה הפורמאלית שאני לובש במהלך כל השבוע: חלוק רופאים לבן, משקפי קריאה מחוברים בשרוך לצוואר, תגית עם שם מלא וכן תואר אקופונקטוריסט ומדינת מוצא ארה"ב, מכנסיים מחויטים, נעליים איטלקיות שחורות, חולצת צווארון אלגנטית שחורה ועניבה אופנתית, ועובר לחולצת פולו בעלת שרוול קצר ומכנסיים שחורים אך ללא תגית או עניבה, וכמובן...הנעליים ההדורות מעור לטאה, ככה מין קז'ואל-פורמאל שכזה.


מאד אוהב את הסולסטיס. זו אוניה מדהימה שנבנתה באירופה (גרמניה) ועד להופעת האואזיס המפלצתית (אותה ראיתי עוגנת לידנו בסן מרטן) הייתה  בין הגדולות שבעולם, משקלה 122,000 טון. מי שעיצב אותה מבחינת מבנה פנימי, ריהוט, שילוב צבעים והתאמת חומרים עשה עבודה יוצאת מהכלל. האורחים נמצאים כל הזמן תחת אווירה של הידור אלגנטי אך לגמרי לא מעיק, וטוב הטעם המוקפד ניכר בכל פרט.


שני אנשי האקופונקטורה, כך על פי התקן רק בארבע האוניות שנמנות על ״סולסטיס קלאס״ (בשאר הצי שמונה כמאה אניות יש מדקר אחד בלבד בכל ספינה), פועלים תחת מנהלת הספא האירופאית היפה והעריצה אנה, אבל אנחנו אמורים להיות גם המנהלים של עצמנו. זה כמובן יוצר מצבי חיכוך ופוליטיקות שצריך להסתדר איתם כמו בכל ארגון היררכי. מתברר שכל בעל תפקיד (פוזישן) בספינה הוא גם בעל דרגה. אנחנו כמדקרים מוסמכים ומנהלים זוטרים מדורגים תחת תקן של בעלי שני פסים וחצי בדרגות הקצונה. יש "תקשיר" שבו מצוין במדויק מה הזכויות שהולכות עם כל דרגה. כך אנחנו נופלים לאזור דמדומים בין מעמדי.

 

מחד אנחנו נמנים על סגל הקצונה של הספינה, מאידך אנחנו מקבלים בראש ממנהלת הספא על כל שגיאה וביצוע לקוי, ומאידך גיסא אנחנו מוזמנים לפגישות מנהלי אגפים מכניסי הכנסה, "רבניוז  פרטנרס מיטינגס", וגם הוזמנו להשתתף עם כל הקצונה הבכירה לסדנת ניהול שנקראת "אוז טריינינג", כך הם יוצרים מצב של הזדהות וגאוות יחידה ומוסיפים למוטיבציה הגבוהה שלי שכבר קיימת בלאו הכי עוד הרבה מלפני שהגעתי לאוניה. זה נותן תחושה טובה מאד שלא רואים בנו רק עובדים שיוצרים הכנסה אלא אנשים חושבים ויצירתיים שמוכנים להגדיל ראש מעבר לדרישות התפקיד.

 


בכלל, אני מתרשם מאד מהדרך שהדברים מתנהלים בספינה. יש תקשורת אתרנט בין האגפים השונים. לכל עמדת הכנסות (קזינו, בר, ספא,


הסולסטיס רובצת  במי התורכיז ומשקיפה מרחוק על עצי הקוקוס בצילם נח יליד מקומי באי סן מרטן

אקופונקטורה, מסעדות גורמה, חנויות תכשיטים, חנות פרחים וכו') יש יעדים שעליהם לעמוד בהם, "טארגטס", ובעל העמדה חייב לדווח לממונה עליו שמדווח הלאה עד שזה מגיע למשרד הראשי במיאמי. האינפורמציה פתוחה למנהלים הזוטרים ואנחנו יודעים מה עושות המחלקות האחרות ואיך הן עומדות או לא ביעדים שהוצבו להם וכך גם אנחנו - חשופים לגמרי כלפי המחלקות האחרות.

 

אני נדהם מהדרך המהירה שבה גויסתי למען המטרה ואיך אני מזדהה עם מטרות הארגון ונלחם להשיגן אבל מתוך רצון שלי להצליח ולהיטיב ולא מתוך כפיה או איומים חלילה. הטוב בשיטה הזו זה שאם אתה מצליח אתה זוכה, כמו בסרטים, בנערה ובכסף ואם אתה נכשל חו"ח אז אתה חוטף כדור בראש (פיטורים מהירים). אי אפשר לנוח על זרי ההצלחה שחווית בשבוע שעבר כי מתחילים מחדש בכל שבוע מאפס.

 


דווקא מתאים לי ככה. הבעיה שלי היא כיצד אני משתלב בצוות כאשר כמעט תמיד התנהלתי כסוליסט. בסך הכול יש בספא 34 עובדים מלבדי. מרביתן מסג'יסטיות, חלקן עושות מניקור-פדיקור או בקיצור מני-פדי, הסרת שיער, מעצבי תסרוקות בסלון המפואר שנשקף לים, איוני תרמי שזו מכונה שגורמת להצרת היקפים, בונות ציפורניים וכו'. כמו כן יש מלבדי רק עוד שני בנים אוסטרליים, שמנהלים את חדר הכושר הענק. יש גאים ויש לסביות ויש בנות שעובדות בעת המחזור... והמהומה רבה.

 

אנחנו נדרשים להיות נוכחים בפגישות הצוות (3-4 שעות בשבוע), ובפגישות ההנהלה 4-5 שעות שבועיות וגם להשתתף בתרגילים של מצבי חירום (עם האורחים או גם בלעדיהם) וגם אימונים שונים שקשורים לשימור הסביבה, הכרת הספינה ועוד.

 

בשבוע הראשון הייתי צריך גם ללמוד "תחת אש" איך לחייב את כרטיס הלקוח, ואיך לרשום את ההכנסה בשתי מערכות נפרדות ואיך לתאם ביניהן כדי שתתאזנה ואיך ואיך ואיך...נוסיף לזה שכל העובדים שכרגע בספא, בלי יוצא מהכלל (חוץ ממני) נמצאים בחוזה השני או החמישי שלהם ומכירים היטב את המערכות הללו - כך שקל לתאר איך בלי עזרה מאחרים נאלצתי בשבוע הראשון לטפל באורחים שגייסתי, לרשום את ההכנסות בכל המערכות אונליין, לרוץ לאימונים/הרצאות להכרת הספינה שניחתו ללא הרף ולנסות להתמודד עם כמויות אינפורמציה אדירות, להתעדכן במחשב לגבי הודעות אתרנט, למצוא היכן חדר המגהץ, להירשם להיות מנוי האינטרנט, לגלות היכן המכבסה ובה היכן מכבסים את מדי הסגל, היכן אוכלים ועוד ועוד ועוד....לא פלא שהפכתי לבדיחה בקרב הצוות שמצאו אותי בלהט הטיפולים עומד נבוך מול המחשבים השונים בלי לדעת מה לעשות קודם עם הדוקט (חשבון הלקוחות) שבידי...

 


סולסטיס, על כל 122,000 הטונות שלה ועל כל 350 המטרים שלה (45 מטרים רוחב) נעה בים סוער כמו בים חלק הודות למערכת המייצבים המשוכללת שלה, אלו הם כנפונים שיוצאים לצידי הספינה מתחת למים ופועלים בכוח העילוי לתוך הצד ששוקע במים ומאזנים בצורה זו את הטלטולים. ההפלגה דומה יותר לטיסה במחלקה ראשונה מאשר להפלגה של יאכטה או אפילו הפלגה של מעבורת גדולה. יש ימים שיש לנו המון מטופלים שחווים למרות הכול מחלת ים. לכשעצמי, כאשר ירדתי ליבשה בסן מרטן היה לי רגע שחשתי שאני מתנדנד מעט עם הספינה אבל זה היה קצר מאד. צריך לזכור שאני לא דוגמא טובה בגלל העבר שלי שקשור להפלגות ארוכות ביאכטות ולחיים בים.

 


באשר לאוכל - מהר מאד נוכחתי שעלי לעשות מעשה בעניין הזה. חדר האוכל של הצוות הוא בסדר מבחינת האנשים, הרעש וכו' אבל אין שם מבחר של דברים שמוצעים למאכל ואיכות המזון די נמוכה יחסית ומתבססת על חזיר. אני שומר כשרות ולכן חיפשתי מקום לאכול בו שמציע מבחר גדול יותר של מוצרים וגם שפועל Oceanview cafe Outside deck 12בשעות שונות. כבר בערב הראשון מצאתי בקומה ה-14 (הספא בקומה ה-12) את "האושן ויו קפה", זה לא קפה אלא מזנון ענק שפתוח כמעט 24 שעות ומעניק שירותי הסעדה לאורחים ולאנשי הצוות הבכירים. הוא ממוקם בירכתי הספינה וחלונותיו פתוחים לאוקיאנוס משני צידיו.

 

המסעדה הזאת מגישה אוכל בעיקר למפליגים הנופשים, ברמה גבוהה מאד, בעמדות שונות במשך כמעט כל שעות היממה. מלבד המזנון יש 3 חדרי אוכל או מסעדות ענק בעצם שבהם מוגשות ארוחות א-ל-כארט עם הגשה לשולחנות בעזרת מלצרים. מלבד כל זה יש מסעדות גורמה קטנות במחירים סבירים מאד. הגישה למסעדות השונות אפשרית לקצינים אך היא מותנה בבקשה מראש שמופנית לאישור המטרד'י של כל מסעדה בנפרד. לכן "האושן ויו קפה" יכול להיות מוצא נהדר עבורי. מה שחשוב לי שבאין בשר כשר הפיצוי יהיה בכך שיש מבחר גדול של דגים ואפילו סושי, מאכלי קארי בסגנון הודי, מנות צמחוניות, ירקות ופירות טריים ועוד הרבה דברים טובים...

 


מאחר שזה מזנון בסגנון בופה שמיועד לאורחים, והוא מחוץ לתחום לאנשי הסגל הזוטר, נאסר עלי על ידי מנהלת הספא לבקר שם. כך קרה שבלילה השני שלי בספינה לא יכולתי להירדם בגלל עודף אדרנלין בדם. שוטטתי ברחבי האוניה השקטה בשעות הבוקר המוקדמות ולבסוף נכנסתי לאושן ויו, אכלתי משהו קליל וישבתי משעה חמש ועד שש וחצי בבוקר מול מנתח מוח אמריקאי בדימוס, ממוצא איטלקי קתולי,  וניהלתי איתו שיחה מעמיקה על יהדות, נצרות, רפואה ואתיקה מקצועית.

 

זה היה כל כך טוב עבור שנינו שהוא אפילו בא, כמה שעות מאוחר יותר, ללא כל התראה ובהפתעה גמורה לבקר אותי בספא... ועוד הוסיף וסיפר בהתלהבות רבה לאנה מנהלת הספא על השיחה שניהל איתי שעות קודם. אנה כמעט התפלצה למשמע התיאור של האורח אודות הפרת המשמעת הבוטה שלי וירדה עלי רצח. וככה התחלתי את היחסים שלי עם אנה, מנהלת הספא, ברגל שמאל...לא ידעתי אז שבקרוב מאד היא תתחיל לאיים בסילוקי מהאוניה...אבל בל נקדים את המאוחר...


כמו שאמרתי לבני הבכור מאז  ומתמיד, אסור לוותר, ואם אי אפשר להיכנס דרך הדלת...אז חפש את החלון...

 

אנשי הביטחון בספינה הם שני ישראלים צעירים ותחתיהם פועלים אנשי ביטחון הודים (לא טעיתי ולא חסר יוד...הם באמת מהודו). במקרה הגעתי למשרד שלהם, כי בשבוע הראשון הייתי מבולבל לגמרי לגבי המיקום של חדרי הלימוד השונים והרביתי לטעות בכיוונים ובמסדרונות השונים.

 

כאשר ג. קצין הביטחון שמע שיש לי בעיות בנושא האוכל הוא פנה מיד למחשב והוציא לי את התקשיר שמתאים לזכויותיו של קצין בעל שני פסים וחצי ושם היה כתוב במפורש שאני, במעמדי הנישא יכול לאכול באושן ויו אך זה צריך להיות כפוף להרשאה. לא נאמר שם מי צריך לאשר דבר שכזה. כשפניתי עם התגלית המרעישה לאנה היא אמרה לי שאפילו היא לא מורשית לאכול שם והיא לא יודעת ממי צריך לבקש את האישור ושאולי מוטב שאפסיק לעשות לה בעיות וצרות כמו אלה שעשה לה האקס היהודי שלה ממנו נפרדה בשברון לב חודשים ספורים קודם לכן....

 


מאחר ומדובר בעניין מאד מהותי, לא ויתרתי והודעתי לה שאני אוכל כשר ואני חייב לאכול במקום שיש בו מבחר של דגים ושאמשיך לנסות למצוא את בעל ההרשאה המיוחל. לפחות זה ריכך אותה קצת וסלל את הדרך לשלב הבא. המשכתי לבקר ולאכול באושן ויו עם כל הלבוש הפורמאלי, כלומר מעונב ובחלוק רופאים. וכך יום אחד כשעברתי בסמוך לכניסה למטבח שבאושן ויו פנה אלי מישהו שנראה כבן 30 ומשהו, הדור ומחויט בלבושו הפורמאלי ועם תג נושא שם. "דוקטור, האם הכל בסדר?" שאל, השבתי לו שאני מחפש מישהו שיאשר לי לאכול במסעדה. הוא מיד הציג את עצמו כסגן מנהל האושן ויו... והודיע לי חגיגית שקבלתי, בעודנו מדברים, את האישור המיוחל.

 

מושיעי וגואלי נקרא פרדראג (פרדריק בסרבית) שכאשר הוא הבין שאני מישראל (בתגית שלי מצוין כאמור שאני אזרח ארה"ב) ושאינני מוסלמי חלילה אלא יהודי, הבחור יצא מגדרו כדי לשרת ולרצות אותי. הוא פנה לאחד המלצרים ודרש ממנו להביא לי שתי חתיכות נכבדות מהסלמון של היום (אך הדגיש בלי שבקשתי שלא יהיה מוקרם - הבחור מבין בדיני יהדות...) ובמשך כחצי שעה עמד איתי ושוחחנו שיחה נרגשת ומלבבת כל אחד מסיבותיו...

 

עלצתי בתוכי בגלל שחיי ניצלו מהרעבה מתמשכת ומלאת סבל. פרדראג מצא סוף סוף אוזן קשבת ללאומנותו הסרבית המתלהמת. הוא לא יכל לשבת


נשקף לאוקינוס משני צידיו, אושן ויו קפה מבפנים,  מנקודת מבט של סועד

איתי לשולחן כי הוא היה בתפקיד וכך אני מוצא את עצמי עומד איתו באמצע האושן ויו, האורחים זורמים מסביבנו, הסלמונים בידיי, ואני עם שני פסים וחצי בלבד משוחח עם סגנו של מלך האושן ויו כאילו היינו פעם יחד בלבנון בצוות בגולני. אכן, הדוגמא הצבאית לא סתם הובאה כאן, כי הרבה מאד דברים על סיפון אוניות הקרוז מזכירים משמעת הירארכית שנקוטה בשרות צבאי.

 


פרדראג סיפר לי ולשני הסלמונים המתקררים, שהסרבים הם נוצרים פראבוסלאבים אדוקים ושמהם נפרדו הקתולים שנואי נפשם, ושבזמן השואה הם לחמו בנאצים והסתירו המון יהודים וזה בעת שהקרואטים למשל לחמו יחד עם הנאצים והרגו בסרבים וביהודים גם יחד. הוא סיפר על כך שסבתו שכבר אינה בין החיים, הסתירה יהודים בשואה ושהוא ואימו נוסעים בקרוב לירושלים לקבל את אות חסידי אומות העולם מארגון "יד ושם" עקב החסד שעשתה סבתו.

 

ועוד גילה לי שכל סרבי שמגיע לגיל 50 והוא מכובד בקהילתו יכול לעשות מעשה שיקנה לו את התואר חאג'י. "הוא צריך להגיע למכה"? שאלתי בתמימות. פרדראג הביט בי בעלבון ואמר בתיעוב, "מה פתאום למכה? ככה זה אצל המוסלמים, לא אצלנו". אצלם, מתברר, הסרבי עולה לרגל לירושלים, פוגש רב יהודי שממתין לו, הרב לוקח אותו לשלושה מקומות מקודשים בירושלים ואז חותם לסרבי על כתב החאג'ות. כאשר הסרבי המאושר חוזר הביתה לסרביה נצמד לשמו התואר חאג'י. מרגע זה ואילך, הוא נכנס למעמד של חסינות. הוא איננו מקבל דוחות תנועה למשל ועוד כמה בונוסים וזאת בתוספת לכבוד הרב שמביא התואר.

 


מאז חלפו מספר ימים, אני רואה את פרדראג מידי פעם ואנחנו מתחבקים בחום ובשמחה. הנוצרים הפרבוסלבים רואים את עצמם כנוצרים הראשונים, עוד לפני הקתולים, ולכן הם הקרובים ביותר ליהדות וליהודים וממשיכיהם הישראלים שבארץ הקודש. לפני שהגעתי לסולסטיס יצא לי לראות סרט ישן יחסית על טייס אמריקאי שפעל בשירות נאט"ו והופל על ידי הסרבים שרדפו אחריו בניסיון להרגו. הסרבים מוצגים בסרט כרוצחים קרי מזג.

 

פרדראג טוען שזו הייתה מלחמת הנקמה של הסרבים בקרואטים (על שיתוף הפעולה עם הנאצים) ובמוסלמים של הרצגובינה שמנסים לגדול על חשבון הסרבים שהיו עד לפני המלחמה כשמונים אחוז מאוכלוסיית יוגוסלביה. המוסלמים ביוגוסלביה לשעבר היו פעם נוצרים-פרבוסלאביים שהעדיפו מטעמי נוחות להתאסלם תחת הלחץ של העותמנים. ומכאן השנאה היוקדת ושורש הסיכסוך בבלקן, לדוגמא הסכסוך בין צ'צ'ניה המוסלמית ורוסיה האתאיסטית. מה שמעניין מבחינתנו זה שישראל ציידה את סרביה במערכת רדאר משוכלל במתנה עוד לפני שפרצה המלחמה. המערכת הזו היא שהביאה לניצחון הסרבים במלחמה נגד השאר וגם נגד כוחות נאט"ו.

 


מכל הסיבות האלה, ומתוך חלוקת אינטרס אנטי מוסלמי משותף - כל סרבי, לטענת פרדראג מרגיש עצמו מחויב לישראל וליהודים באשר הם. 


בחזרה לסולסטיס אהובתי ...
יש כאן שתי מערכות מקבילות באוניה. האחת של האורחים והשנייה של הצוות. זו של האורחים, מפוארת, מרחיבת לב, נוצצת ומבריקה. במקביל, מתקיימת מערכת שלמה של "מחילות" צנועות ופרקטיות לטובת הצוות. הן כוללות מעליות שירות קטנות יותר. אנחנו אמורים להיות במערכת שלנו ולהשתמש בה בלבד כדי לצמצם מגע עם האורחים.


בהתחלה כאשר עוד ליוו אותי לכל מקום חדש עברתי דרך המחילות ואיבדתי לגמרי את תחושת המרחב. לקח לי זמן לקבל את האוריינטציה וההבנה לגבי המבנה של האוניה והיכן נמצא כל דבר.
לכאורה, כל מי שאינו אורח אמור לצמצם מגע עם האורחים ככל שניתן. אך מהר מאד מצאתי את עצמי משתמש במערכת של האורחים תוך ניצול מכסימלי של אזור הדמדומים המעמדי שבו אני נתון. מאחר ואני לבוש פורמאלית כמעט כל הזמן אין לי שום בעיה של הופעה והתחברות עם האורחים. אפילו יצא לי לגייס מטופלים תוך כדי ירידה במעלית...


המחילות הן מקום משכנם וחייהם של נותני השירותים הזוטרים. המכבסות למשל בשליטת הסינים כמובן ונקראות צ'יינה טאון. הניקיון מופקד בידי ג'מייקאנים וגם דרום אמריקנים כמו הונדורסאנים וגם הודים. מלצרים רבים באים מטורקיה. סך


מלצר עובר ב"מחילה הראשית" לאורכה של כל האוניה שמכונה בחיבה I-95 

הכול מגדל בבל של עשרות לאומים שפועלים יחד בשלום אזורי וגלובאלי מרשים ובהרמוניה נפלאה למען אותה המטרה. בולטים בהיעדרם הישראלים. אני חושב שאין לנו תרבות שירות ולכן אני הישראלי הראשון והיחיד שגויס לעבוד על סיפון הסולסטיס שלא כאיש ביטחון.

 

למעשה אני הישראלי הראשון שנבחר לעבוד כמרפא סיני על סיפון אניות קרוז. זה מאד מחייב כי אני מייצג לכאורה את ישראל, את היהודים, את הרפואה הסינית וכמובן את עצמי.

במשך הזמן פגשתי והכרתי אנשים מהצוות ומהסגל ממדינות רבות ושונות. זה נחמד שאני יכול לשאול אותם מאיזו עיר הם באים במדינתם ולהיווכח שביקרתי שם ושיש לי חוויות שצברתי בעיר הולדתם. זה מביא אותי להכרה שבקרתי בהרבה מאד מקומות עד היום ושבעצם המסע הזה נועד אולי להכיר טוב יותר את האיים הקריביים. זה כמובן מתסכל מאד להיות תייר במקום כה מתויר אבל בסך הכול זה נתון בידי כל אחד ואחד למצוא את הדרך שבה הוא רוצה ללכת ולסייר בנקודות הנחיתה היבשתיות. רוב הצוות הוותיק כלל לא יורד בנמלים שבהם אנו עוגנים ולא מנסה לטייל בהם.

 


עד עכשיו גיליתי שהמקום הכי חביב עלי הוא האי סן מרטן.  אי מקסים שכבר 350 שנה נחלק בידי הולנדים  וצרפתים בשלום מופתי. בגלל שחיפשתי שלט רחוק למחשב (פרזנטור) עבור הסמינרים שאנחנו מציגים בהם מצגת פאואר פוינט, יצא לי לכתת רגליים ולהגיע לחנות המסוימת שבה היה הגאדג'ט. נסעתי לשם במונית וחזרתי ברגל וכך התוודעתי למקומות נחמדים שאינם מתויירים כלל - הדבר החביב עלי. ככה יצא לי לקנות חוט תפירה בחנות סדקית קריאולית, בננות במכולת הסינית ('צ'יינה פודס'), ציוד משרדי (תיקיה, מחרר, שדכן וסרגל) בחנות של הילידים הקריביים ('אופיס מרקט'), רצועה חדשה לשעון בחנות 'ליטל דנמרק' של הדנים ואת הפרזנטור בחנות ('בלו פוינט') של ההודים שם הקופאית לבושה סארי מסורתי ומעוטרת בבינדי סימטרי במרכז מצחה.


סמינרים לקידום מכירות


 הסמינרים/הרצאות נערכים למען האורחים במטרה לעניין אותם במגוון טיפולי הדיקור הסיני. זהו כלי המכירות העיקרי שלנו. 
הסמינרים מפורסמים בעלון היומי שמחולק מידי ערב לאורחים עבור היום הבא. זהו אמצעי שיווק די יעיל. המדובר בהרצאת מכירות כבת חצי שעה בליווי מצגת שאנחנו מקבלים. יש 4 סמינרים כאלה במהלך השבוע. רק בשבת, אתמול, יצא לי להעביר את הסמינר הראשון שלי. כאמור זה מלווה במצגת שאנחנו קבלנו ובהרצאה מובנית וקשיחה. אני כמובן לא יכול לקבל מסגרת שכזאת כפי שהיא ועשיתי הרצאה יותר חופשית שעירבה יותר סיפורים אישיים, וגם עדויות של שני מטופלים שטיפלתי בהם השבוע. זה הלך די טוב וכל ה-27 ישבו מרותקים במשך כשעה ועוררו תגובות ושאלות. הרגשתי די חופשי להפתעתי ולא נבוך לדבר בשפה זרה לאנשים זרים ואפילו הצלחתי להתבדח פה ושם.

 


האינטרנט הלוויני שבספינה


כאנשי סגל הספינה יש לנו תעריף מוזל יחסית (האורחים משלמים 65 סנט לדקה!) אבל יש הרבה מידי משתמשים ואנחנו בעדיפות אחרונה, כך שלעיתים צריך לחכות כחצי שעה עד שיש אפשרות להתחבר. לכן אני מעדיף להתחבר בחוף. במקרים מסוימים האינטרנט ניתן בחינם ולעיתים נהוג לקנות משקה בסכום של כמה דולרים כדי שנקבל את הקוד ל-WIFI. זה מאד מרגש לראות את הילדים בסקייפ ולשוחח איתם למרות המרחק העצום. המחשב הנייד משמש גם להתחברות לאינטרנט וגם להצגת מצגות בפני האורחים בנוגע להיבטים שונים של הרפואה הסינית. זהו מכשיר השיווק העיקרי עבורי בספינה.


חיי חברה


רוב אנשי הצוות הם צעירים ורווקים שנוהגים להיפגש ב-CREW BAR לשתות ולעשן בקצב מטורף. אני לא יכול לשאת את העשן ולא כל כך בענייני אלכוהול כך שאין לי יותר מידי חיי חברה. אנחנו עובדים 0730 עד 2030 ושאר הזמן מוקדש לכביסה (בתא שלי, ביד, בכיור – את החולצה שאיתה עבדתי באותו היום) מנוחה, פגישות צוות שונות, תיוק הדוקטים וסיכום היום והיערכות ליום הבא. משתדל להיות בחדר הכושר לפחות פעמיים בשבוע. זה הלך ודעך בהמשך ככל שגדל עומס העבודה. לטענת אנה מנהלת הספא, אם אתה בעל תפקיד באוניית קרוז שעושה קרוזים בני שבוע אז אין אפשרות ואין רצון לקיים חיי חברה. את זה היא אמרה לי בעוד היא עצמה פגשה את החבר היהודי האקס שלה כאשר עבדה על סיפון אוניה אחרת...


חסר לי מצב של תקשורת בין אישית ואני מנצל את המטופלים כדי לשוחח וללמוד על חייהם. לעיתים זה אפילו מאד מרתק. ליהודים שביניהם יש לי כמובן זיקה מיידית. למרות שהם באים ממקומות שונים הסיפורים שלהם משקפים היטב את הנדודים וההליכה במדבר שהם מנת חלקנו כעם מאז ומעולם...


 
אפי כפיר  L.Ac (שני פסים וחצי...)

 


Fort Lauderdale

 

Everglade Port

 

Florida

 

להמשך ומעבר לחץ על הכותרת של הפרק הבא:

 

פרק ב' - מטפל ברפואה סינית, במשך שבוע אחד בספינת תענוגות, מצל הגרדום לתהילת עולם.


 

 


"סולסטיס אהובתי" הינה סדרה בת 8 פרקים.


הפרקים הבאים לפי סדר כרונולוגי (לחץ על כותרת הפרק כדי לקרוא בו):


 פרק א' - ישראלי, רפואה סינית וספינת קרוז אמריקאית נפגשים בקריביים, מי שרד?

 


פרק ב' - מטפל ברפואה סינית, במשך שבוע אחד בספינת תענוגות, מצל הגרדום לתהילת עולם.

 


פרק ג' - קרוז אטלנטיס להומואים גאים בלבד נחשף לרפואה סינית.

 


פרק ד' - חתונה מהסרטים, חרדות ובעיות פוריות מטופלים יחד ברפואה סינית בקרוז מיוחד.

 


פרק ה' - סקס ואניית הקרוז הגדולה בחסות ולנטין הקדוש והרפואה הסינית.

 


פרק ו' – נוירלגיה טריגמינלית, מעצב שיער פיליפיני, מתאגרף סקוטי וקפטן יווני נפגשים בקרוז אמריקאי.

 


פרק ז' - הצעה דרמטית משנה הכול עבור הרפואה הסינית בספינת תענוגות אמריקאית.

 


פרק ח' - לאחר פרידה נרגשת מאהובתו יוצא המטפל הסיני לחירות.

 


כל הזכויות שמורות לאפי כפיר L.Ac מומחה בינלאומי לרפואה סינית בתל אביב.
טלפון – 054-4804538
www.kfir.net  - אתר הבית


 

רקע מקצועי

אפי כפיר L.Ac מומחה בינלאומי לרפואה סינית ומטפל מזה יותר מעשרים וחמש שנה. נולד בתל אביב בה גדל והתחנך ואת שירותו הצבאי עשה בנח"ל כמפקד טנק. למד באוניברסיטת תל אביב וסיים תואר ראשון

בכלכלה וחשבונאות. במהלך לימודיו הקים חברה להפקות קולנוע וטלוויזיה והשתתף בעשיית סרטי עלילה, חדשות טלוויזיה, פרסומות וסרטים דוקומנטריים בארץ ובאירופה. בתקופה זאת החל להתעניין בתרבויות עתיקות, דבר שהביא לבסוף ליציאתו למסע בן שנתיים בדרום מזרח אסיה ואוסטרליה. החלק האסיאני של המסע התנהל בהודו, נפל, בורמה, תאילנד, הונג-קונג, סינגפור, קוריאה ויפן. הייתה זו תקופה מיוחדת, עשירה באירועים ומלאת חופש, במהלכה אנשים ממעמדות שונים חילקו עימו את ניסיונם האנושי. אחד מאותם "צירופי מקרים" הייתה הפגישה עם ד"ר יושיהרו איקדה בביתו שבשודו שימה - אי בים היפני בקרבת שיקוקו, ד"ר איקדה הוא מטפל ותיק ברפואה יפנית וסינית ומוערך מאד בשל כך בארצו ובעולם.

לפגישה זאת היו השלכות דרמטיות שהובילו למספר אירועים בשנים שלאחריה. אך תחילה היו אלה לימודים לתואר מסטר ברפואה סינית במשך 4 שנים ב"קולג' האמריקני לרפואה סינית מסורתית" שבסן פרנסיסקו, קליפורניה - "ACTCM".

 

הקולג', שהוא כפי הנראה אחד מהטובים בארה"ב, העניק לא רק הכשרה מעמיקה בדיקור סיני, אך גם בעיקר בתחום המתוחכם יותר של רפואת צמחי המרפא הסיניים. בסיום הלימודים ולאחר שעבר את בחינת ההסמכה המפרכת של ממשלת קליפורניה הוענק לכפיר התואר Physician ורשיון המרפא הקליפורני L.Ac. לאחר שעבר את בחינות ההסמכה של "המועצה הלאומית להרשאת העוסקים בדיקור וברפואה אוריינטלית" - "NCCAOM" הוענק לו הרשיון והתואר Dipl. Ac שמאפשר לו לטפל בשלושים מדינות נוספות בארה"ב. 

עם תום לימודיו נסע כפיר לסין וליפן לתקופת התמחות של כשנה בצ'נגדו שבדרום סין, בטיאן ג'ין שבצפון סין בקרבת ביג'ינג וכן בבית החולים שבטסוקובה בקרבת טוקיו. ההתמחות במרפאות שבשלושת בתי החולים האלה, והטיפול במטופלים כה רבים תרמה רבות לליטושו המקצועי ולאמונו ביכולתן הרבה של הרפואה הסינית והיפנית. מספר שבועות בביתו של ד"ר איקדה תוך התמחות בשיטות דיקור וריפוי יפניות סגרו את המעגל שהחל בשודו שימה 5 שנים קודם לכן. לחץ כאן לצפיה בקטעי מגזינים.



אחרי כל תקופת ההכשרה הזאת חזר כפיר לקליפורניה והתקבל לעבוד כמטפל במרפאה הציבורית של הקולג' בו למד בסן פרנסיסקו. אך הרצון לחזור ארצה גבר על הכל וכך מיד לאחר שהגיע לארץ הקים את המרפאה בתל אביב, שימש כמרצה במכללת מדיסין וכן הרצה בקורס מיוחד

72_Sgulot_faceלרופאים מטעם אוניברסיטת בר-אילן. הצורך בספר לימוד בעברית גרם לכתיבתו ולהוצאתו לאור בדפוס של ספרו הראשון "צמחי מרפא סיניים - מטריה מדיקה" בשנת 1994 שכלל פירוט של 270 צמחים סיניים בלבד. במקביל כפיר עבד כמטפל גם בבית החולים איכילוב שבתל אביב ביחידה לרפואה משלימה במסגרת מלר"ם.


לאחר פתיחת המרפאה השניה באצבע הגליל, חי ועבד מספר שנים במקביל הן בתל אביב והן בגליל. בשנת 1998 נכתב ויצא לאור ספרו השני "צמחי מרפא סיניים - מרקחות"  שמשמש כספר מתקדם למטפלים ולסטודנטים. שני הספרים שחיבר כפיר נמכרו באתר האינטרנט אמזון לאחר שנבחרו להיות הספרים הראשונים בעברית שהתקבלו לאתר זה. נכון לעכשיו המהדורות המודפסות הישנות אזלו.

לאחר עבודה מתמשכת של 5 שנים ובמהלך שנת 2017 השלים כפיר את כתיבתם, הרחבתם, ועדכונם של שני הספרים המקוריים. שני הספרים החדשים נקראים בהתאמה "425 צמחי מרפא סיניים - סגולות רפואיות" וכן "רפואת צמחים סינית מסורתית - מרקחות רפואיות". שני הספרים יצאו לאור במהדורה מודפסת ובמהדורה  אלקטרונית (Ebook) מעודכנת ומורחבת כאפליקציות לשימוש רופאים, מרפאים והציבור הרחב.

המהדורה המודפסת מוצעת לרכישה בחנויות הספרים המובחרות בהפצה כלל ארצית. כאמור, שמותיהם החדשים של הספרים המורחבים והמעודכנים הם בהתאמה "425 צמחי מרפא סיניים - סגולות רפואיות" וכן "רפואת צמחים סינית  מסורתית - מרקחות רפואיות". הקלק להרחבה אודות אפשרויות הרכישה וההורדה של שני הספרים.


בינואר 2010 יצא כפיר לעבודה בחו"ל ולאתגר גדול (הקלק להרחבה) הוא נבחר להיות הישראלי הראשון והיחיד עד כה שהוזמן לעבוד כמומחה לרפואה סינית על סיפון 3 אניות קרוז אמריקאיות. הסלבריטי "סולסטיס", רויאל קריביאן  "ליברטי אוף דה סיס" וכן הסלבריטי "סאמיט".

אפי כפיר זכה לטפל באלפי אורחים, אנשי סגל ואנשי צוות משבעים מדינות שונות. אנשים מיבשות שונות וגזעים שונים נחשפו לראשונה בחייהם לרפואה הסינית באמצעות דיקור וצמחי מרפא סיניים. זו הייתה ללא ספק תקופה פורייה ומלהיבה מבחינה מקצועית בה נדרשו  ומוצו עד תום ניסיון חייו האישי והמקצועי. עד היום מוסיפים להגיע מכתבי תודה חמים מאורחים, לרבות רופאים רבים, שעברו סדרות טיפולים מוצלחות בלב ים. לחץ כאן לצפיה בהמלצות.


כדי לדעת על הנעשה מאחורי הקלעים של החזית הנוצצת באוניות הקרוז לחצו כאן למעבר ליומן המסע שנכתב בידי אפי כפיר ונקרא  "סולסטיס אהובתי".

 

עם החזרה ארצה כפיר שב לטפל במרפאתו הותיקה שבלב תל אביב בקרבת בית החולים איכילוב ומרכז וויצמן סיטי. הטיפולים אישיים ופרטניים ומבוצעים בידי אפי כפיר L.Ac בלבד, שמעניק מניסיונו הקליני הבינלאומי העשיר ומניסיון חייו העשיר לא פחות.


כדאי לציין שהפגישה הראשונה במרפאה היא החשובה ביותר כי בה נקבעת האבחנה הכוללת לכל הגוף לרבות מבט אל הנפש והיבטים רגשיים שחשובים לא פחות. קבלת אבחנה מלאה ממומחה בינלאומי כמו אפי כפיר L.Ac זוהי חוויה מיוחדת ואישית מאד. רק על פי האבחנה הסופית נקבע אופי וסוג הטיפול בצמחי מרפא, דיקור, תזונה ושינוי אורחות חיים, וכן ניתנות תשובות מלאות באשר למקור הבעיה ולמשך הטיפול הנדרש.

לגבי שאלות רפואיות ספציפיות ראוי להזכיר שאין תחליף לאבחון מלא על פי הרפואה הסינית ולפגישה אישית פנים אל פנים שלאחריה אפשר לתת תשובות מדויקות על כל שאלה שכבר קיימת או מתעוררת. כדאי גם לדעת שהרפואה הסינית היא רפואה פרטנית ואישית ואין אבחנה אחת שמתאימה לשני בני אדם, שהרי כל אדם הוא עולם ומלואו.

 

התקשרו עוד היום ותתחילו להרגיש טוב יותר.



לקביעת תור או לייעוץ ובירור ראשוני אנא התקשרו לטלפון  054-4804538

 

www.kfir.net

 

כל הזכויות שמורות לאפי כפיר L.Ac מומחה בינלאומי לרפואה סינית בתל אביב.

.

שליחה
mail error
must field
must field

אנא הקלידו את הפרטים שלכם ואחזור אליכם